פתופיזיולוגיה והטיפול באסתמה

האסטמה הינה הפרעה דלקתית כרונית של דרכי הנשימה, האסתמה מאופיינת בדלקת בדרכי נשימה (סימפונות), כתוצאה מכך ייצור מוגבר של ריר ונשימת שיטחיות ומהירות.

הסימפטומים כתוצאה מכך כוללים אפיזודות של צפצופים, שיעול וקוצר נשימה. אסטמה היא מחלה המערבת תהליך דלקתי עם מרכיבים גנטיים, סביבתיים, אלרגיות, זיהומיות, רגשיים ותזונתיים.

פתופיזיולוגיה הבסיסית של מחלת האסטמה היא דלקת בדרכי נשימה התחתונה. התהליך הבסיסי של התהליך הדלקתי, תגובה חיסונית של תאי T-עוזרים (T-helper) המייצרים ציטוקינים הכולל אינטרלוקין 4 (IL-4), IL-5, IL-6, IL-9, IL-10, ו-IL-13, אשר מעודדים את הצמיחה, התמיינות, וגיוס של תאי פיטום (mast cells), בזופילים, אאוזינופילים ותאי-B, אשר כולם מעורבים בתגובה הדלקתית ובתגובה האלרגית.

במחלת האסטמה, ישנה זרוע הנ"ל של התגובה החיסונית אשר פעילה פעילות בהשוואה לאנשים שאינים אסמטיים.

גנטיקה, וירוסים, פטריות, מתכות כבדות, תזונה, וזיהומים יכולים להיות כתורמים למחלת האסתמה. צריכת שומנים המכילות סטרולים צמחיים הוכחו כמרסנים את פעילות Th2.
חומרים מזינים נוגדי חמצון, בעיקר הויטמינים C ו- E, סלניום, אבץ מסייעים לטיפול באסתמה. ויטמינים B6 ו- B12 גם יכולים להיות מועילים.
אומגה 3, חומצות שומן מדגים, קוורצטין פלבנואידים נוספים, ותמציות הצמחיות מסייעים לדכא את המרכיב הדלקתי.
מתוך: Altern Med Rev. 2001 Feb;6(1):20-47.

הטיפול במחלת האסטמה